אהבה... מכירים את התחושה הקסומה הזו שכאשר היא עוטפת אותנו הכל נפלא?
מי לא רוצה לחוות אהבה? מי יכול לסרב לאהבה? מדוע הגבול בינה לבין שנאה הוא כה דק ואיך
לא עוברים את הגבול?
אהבה היא התענוג הגדול ביותר אותו יכול אדם לחוות, על כן הכמיהה אליה היא כה עזה.
אם נעצור לרגע ונתבונן באהבה נוכל להבחין שהיא מעניקה לאדם מילוי פנימי-רגשי.
ההתרגשות, הביטחון וההערכה העצמית הגואים, תחושת משמעות, חשיבות חיוניות ועוד, הינם צרכים להם זקוק כל אדם והם הגורמים לו לתחושת האהבה אותה הוא חש כלפי הצד השני.
כאשר אנו אוהבים איננו רואים את האדם העומד מולנו במדויק, אנו רואים אותו מתוכנו, מתוך החוויה הפנימית-רגשית שלנו ומתוך הצרכים שלנו. זה לא אומר שהוא לא נהדר, אך הוא לא כפי שאנו מציירים בעיני רוחנו. אנו אוהבים אנשים אשר גורמים לנו לחוש כך, אנו שונאים אותם כאשר משהו בתחושה שלנו מתערער. אם כך, את מי או מה אנו באמת אוהבים או שונאים...?
ברוב המקרים, לאחר "תקופת הסתגלות", כאשר ההתרגשות הופכת להרגל, אנו מתחילים לראות דברים אשר לא ראינו קודם לכן. לפתע צצים חסרונותיו של האחר ואז אנו נוטים "להתווכח" עם אותם הדברים, לנסות "לתקן" את אהובינו וללמד אותם כיצד עליהם לנהוג ואיך הם צריכים להיות.
זוהי מלחמת אגו וכאן נעוצה הטעות!
איננו יכולים "לתקן" את האדם הנמצא מולנו, אנו יכולים לשנות רק את התפיסה המחשבתית שלנו וכתוצאה מכך את תחושתנו כלפיו. כל מה שאנו חווים לכאורה מחוצה לנו, נמצא ומתרחש בתוכנו. כאשר נבין זאת ונעשה עבודה פנימית במקום "להתווכח" עם החוץ, נוכל באמת ובתמים לאהוב.
אם כן, האהבה קיימת בתוכנו, היא במרחב שלנו ועל כן ביכולתנו לנהל אותה.
איך עושים זאת? ע"י לקיחת אחריות והגברת מודעות.
ההימצאות בתדר של אהבה גורמת לנו להתבונן על העולם באופן שונה, כך גם על עצמנו.
נתחיל לאהוב ולקבל את עצמנו, נזדקק פחות לאישורים חיצוניים כדי להרגיש ראויים ושווים ונתפנה לאהוב את האחר כפי שהוא. נתרכז במעלותיו ולא בחסרונותיו, נבין שהחסרונות אותם אנו מייחסים לו יכולים להוות יתרונות בעיני אחרים.
נריב פחות, נשמח יותר ובעיקר, נאהב באמת ומעומק הלב.
